רגע של קריאה
 
 
היומן הסודי של המלט
מרים ניק
 
..כאן המקום להסביר שביְקום השבעים ושבעה שבו אני מתגורר התקופות מונחות בשכבות. ככל שהתקופה עתיקה יותר היא למטה, תקופה חדשה יותר - למעלה, בשיא - החדשות ביותר. אפשר לעבור משכבה לשכבה בטיול, אבל לא למטרת מגורים. ההישגים האחרונים של המדע כבר ניכרים בצֶלּוּם. אביא דוגמה: האסיסטנט של ממציא הקלונינג (שיבוט), אדם בן ארבעים, נפטר מהתקף לב והגיע לצֶלּוּם. לדבריו, אין עוד צורך בזיווגים. הקלונינג יספק את כל המבוקש. הוא נותן הרצאות, ומאות אלפים רצים אליו. משום מה עדיין לא תוכננו עותקים של ישו, מוחמד, היטלר, סטלין - עדיין אין זה בגדר האפשרי. כמובן, בִּיג בּוֹס מתנגד לשיבוט, כי זה מעל היכולת שלו. כדי שלא לגרום לפולמוס הוא מתעטף בשתיקה. בִּיג בּוֹס עסוק מאוד. הרי יש לו יקומים רבים כל כך לטפל בהם. יקום מתחת יקום, יקום על יד יקום או יקום במרחק מיקום. בעצם הוא רץ מזה לזה. אני יכול להעיד על השלטון שלו רק מה שאני רואה כאן, ביקום, מספר שבעים ושבע המכונה צֶלּוּם. לדברי הבורא, ביקומים אלו מקובל שלטון דמוקרטי מתוקן ומשופר. הדמוקרטיה בכדור הארץ אינה מצליחה להילחם ברעב, באֵידס או בסארס, אך יש לה הישג אחד כביר. מותר לה לארגן שביתות עד לחורבן הכלכלה ולאבדן היצוא. משום כך בצֶלּוּם אין זכות לשבות. דמוקרטיה היא כמו תפוז - אם לא יאכלו אותה בשלה, היא תירקב. באופן רשמי שלטונו של בִּיג בּוֹס הוא דמוקרטי, כך גם הוא טוען בעקשנות. אם כי יש פה ניגוד בקונצפציה, כי אמנם הוא קצת דמוקרטי, קצת עממי, אבל לא די. הבורא יכול להיות ידידותי כל כך, ואפילו קיבל אותי פעם אחת לריאיון לדקה ואמר לי: "אני שמח שהיית קיים." זהו זה. ניקוס קזנצקיס סבור שלמרות הכול בִּיג בּוֹס גם סנטימנטלי. ראשית, תמיד הוא מאוהב. מאוהב... בעצמו. שנית, הוא אוהב קיטשים בצורת נופים פסטורליים. למשל, אגם כחול מוקף עצי איקליפטוס במעטה לבן, ועל האגם ריקודי בלט של ברבורים אמתיים... ומה דמוקרטי כל כך בשלטונו? כי כל אחד כאן הוא לפחות מה שהיה שם. בואו נתחיל מהראש.  כאשר מדובר במלכים, נשיאים, שרים, שופטים - הם פועלים כאן במולדת שלהם, במחוז שלהם ובתקופה שלהם, אבל בשיטה של רוטציה, כדי שלא יהיו רבים מדיי. לפיכך, תקופות שלמות הם מחוסרי עבודה. כפי שציינתי קודם, המשכורות הן לפי הדרגה, ובעד פעילות של שעות נוספות מקבלים בונוסים. גם אנשי מקצוע ובעלי מלאכה משתכרים לפי דרגתם ויכולתם, אך מה לגבי האקדמאים? הרופאים מרפאים חולים מדומים, ועורכי הדין מחדשים משפטים מיושנים וגם כותבים חוזי עבודה. הפקידים כאן בצֶלּוּם פורחים, כי הביורוקרטיה חוגגת. העובדה שהוותיקים אוספים בונוסים במשך מאות שנים והגיעו להון - זה לפי דעתו של בִּיג בּוֹס מגיע להם. תמיד היו עשירים והיו עניים, והעולים החדשים בצֶלּוּם, כמו בכל העולם, מתחילים מאפס, מההתחלה. הם מקבלים הלוואה, שיכון - אין מה להתלונן. מי שהיו גנרלים או קצינים בכדור הארץ מלמדים כעת טקטיקה מלחמתית, שאיננה דרושה לאיש בצֶלּוּם. אבל הגברים נשארו גברים, ותמיד ירצו להריח ניחוח של מלחמה. החיילים לשעבר והשוטרים שומרים על הסדר. אך הגיבורים ההיסטוריים שומרים על הסטטוס שלהם, לפיכך ג'נגיס חאן, למשל, עדיין פופולרי מאוד. נפולאון פחות ממנו. לרמות את מס הכנסה זה ספורט פופולרי. אין כאן חלוקה לאנשים טובים ורעים. האנשים בעלי אופי מכוער נשארו בעלי אופי מכוער. בסך הכול אין להם ידידים. האמונה הנצחית בגן עדן, בשאול ובגיהינום - כל זה נשאר בגדר אגדות לילדים ולתמימים. הרוצחים לשעבר 'מתים' משיעמום, כי אין את מי לרצוח. הרי אי אפשר לרצוח נשמות... הגנבים 'מתים' מעוני, כי אין פה מה לגנוב. הרי אי אפשר לגנוב דברים דמיוניים. אי אפשר לגנוב יהלומים מדומים. מי שהיו פעם עבדים הם היום משוחררים, אבל עדיין עובדים בטורייה או במשוטים על ספינות עבדים משוחזרות לתיירים. לרופאי אליל ולמגידי עתידות יש כאן הצלחה כבירה, אם כי הם פועלים באופן בלתי לגלי. כיוצא בזה הם גם לא מדווחים על הכנסותיהם לשלטונות המס. את בִּיג בּוֹס זה לא מדאיג כלל. הרי לא חסרים מלשינים. הם מקבלים פרס, האשמים משלמים קנס... והקופה מצלצלת. אנשים שפעם היו בעלי הון, בעלי כפרים שלמים - אין להם בצֶלּוּם דבר שלא הרוויחו בעבודה. כל עבודה, אפילו מדומה, היא עדיין עבודה קשה. מכאן אפשר להגיע למסקנה שהדמוקרטיה כאן מבוססת על יסודות הצדק, אבל עם יוצא דופן קטן, כי האריסטוקרטים, למשל, נשארו בעלי תארים. כאן בצֶלּוּם קבצן יכול להיות בעל תואר של נסיך. בכדור הארץ - רק כאשר בזבז את רכושו.