בִּילִי קָרְאָה לִי רִיף

כִּי נוֹלַדְתִּי מִשּׁוּנִית שֶׁל אַלְמֹגִים.

הָעֵינַיִם שֶׁלִּי כְּחֻלּוֹת

כְּמוֹ הַיָּם

כִּי אֲנִי שׂוֹחֶה בַּיָּם.

וְהַשֵּׂעָר שֶׁלִּי צָהֹב

כְּמוֹ הַחוֹל

כִּי אֲנִי מְשַׂחֵק בַּחוֹל.

הַיָּם הוּא הַבַּיִת שֶׁלִּי,

הַדָּגִים וְהַדּוֹלְפִינִים

הֵם הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי,

וְגַם הַחֲתוּלִים

וְהַתַּרְנְגֹלוֹת.

אֲנִי יָכֹל לִהְיוֹת מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה

לִפְעָמִים אֲנִי יוֹשֵׁב בְּכִתָּה וּמְשַׁעְמֵם לִי,

וְאָז אֲנִי הוֹפֵךְ לַחַיָּה שֶׁאֲנִי בּוֹחֵר,

וַאֲנִי צוֹלֵל

וַאֲנִי מְטַפֵּס

וַאֲנִי עָף בַּשָּׁמַיִם

וַאֲנִי חוֹלֵף עַל פְּנֵי הָעֲנָנִים

וַאֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת הָאוֹתִיּוֹת

וְשׁוֹכֵחַ אֵיךְ כּוֹתְבִים.

רַק אֶת הָאוֹת עֲ אֲנִי זוֹכֵר,

כִּי הִיא דּוֹמָה לְדָג.

אִם כָּל הָאוֹתִּיוֹת הָיוּ דּוֹמוֹת לְחַיּוֹת,

בַּוַּדַּאי הָיִיתִי זוֹכֵר אוֹתָן טוֹב יוֹתֵר.