יוֹם אֶחָד כָּתַבְתִּי שִׁיר לְעִתּוֹן בֵּית הַסֵּפֶר, וְהַדְּבָרִים הִתְגַּלְגְּלוּ לֹא בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁרָצִיתִי. מֵאָז חָלְפוּ אַרְבַּע - עֶשְׂרֵה שָׁנִים, וְהַסִּפּוּר שֶׁלִּי כְּבָר נִשְׁכַּח. לִפְעָמִים אַחַד הַחֲבֵרִים שֶׁל הוֹרַי שׁוֹמֵעַ שֶׁאֲנִי לוֹמֶדֶת בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה וְכוֹתֶבֶת שִׁירִים, וְאָז הוּא נִזְכָּר בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי מֵהַיָּמִים הָהֵם וּמְחַיֵּךְ.

אֲנִי לֹא שָׁכַחְתִּי אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה וְלֹא אֶשְׁכַּח אוֹתוֹ לְעוֹלָם. עַד הַיּוֹם, כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ פּוֹגֵשׁ אוֹתִי וְשׁוֹאֵל: "עֲדַיִן אַתְּ כּוֹתֶבֶת שִׁירִים, אֲבִיגַיִל?" אֲנִי חָשָׁה מְבוּכָה וְאוֹמֶרֶת בְּטוֹן מְבֻיָּשׁ: "כֵּן". וְדַי.

אֲנִי מְקַוָּה שֶׁאַתֶּם, שֶׁבְּקָרוֹב תִּהְיוּ שֻׁתָּפִים לַסּוֹד שֶׁלִּי, תְּקַבְּלוּ בַּהֲבָנָה אֶת הִתְנַהֲגוּתִי. עַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלִּי, אֲנִי חוֹזֶרֶת לִהְיוֹת הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי, אֲבִיגַיִל חֵן, הַמְּשׁוֹרֶרֶת מִכִּתָּה ג.