נוף ילדי
אלירם באשר

 

 

עבודתו האמנותית המתמשכת של אלירם באשר משמשת לו כלי להעברת מסרים אוניברסליים הקשורים במצבם של ילדי העולם, מעצבת תמרורי אזהרה לפתחו של עתידנו החברתי.
אל מול מראות מבעיתים של חידלון, חוסר, ניצול מחפיר, אפליה, רעב, מפגעים אקולוגיים ותוצאותיה של המלחמה המתמשכת על פני כדור הארץ - ניצבים מיליוני ילדים חסרי בית, נפשות צעירות שנדונו לסבל מתמשך. ילדים אלו גורלם נחרץ מראש בלי שניתנה להם הזדמנות לשינוי, בלי הזכות הבסיסית לממש את חייהם. כל אלה מסתתרים מאחורי סיפור אמנותו של אלירם באשר.

 

עולם האמנות התנסה לא אחת באמנים הנוטלים עליהם תפקיד של מבקרים, של נביאי זעם ותוכחה, של אנשי המצפון האנושי ההולך ומתמעט במקומותינו. ה'גרניקה' המהוללת של פיקסו היא אחת הדוגמאות המובהקות לתיאור אותו סבל אנושי שהנציח את דמות העם הספרדי תחת איומיה של חרב הכליה שהונחה על צווארו. בעקבות השואה הנוראה באירופה פעל דור יוצרים שתיאר את גבורתם של המבוגרים ולצדם הילדים שהובלו יחדיו אל מחנות ההשמדה. ציורי הילדים שנותרו למזכרת ממחנה טרזינשטט צמררו במיוחד בעצם היותם מסמך מתעד של צעירים שחייהם נגדעו באבם.      

 

רבים מהציירים והצלמים בחרו להראות את האבסורד במצבם של הילדים הרכים מתוך המחשת היותם בודדים בעולם, מסתובבים לצדם של גלי חרבות שנוצרו מהפצצות המלחמה. דמותה של הילדה שנקברה תחת המפולת באסון פלרמו או הילדה העירומה המבועתת הנסה על נפשה אל מול היורים במלחמת וייטנם - אלה מראות בלתי נשכחים שנחרתו בזיכרון הקולקטיבי של כולם. אותה בדידות, חוסר משפחה מחבקת ותומכת ובעיקר חוסר הבית, חוסר המגן והחום - יצרו פער מדהים בין הצרכים הטבעיים של החיים לבין בבואתה של המציאות המרה מכול.

דורון פולק