לַוֵּנִי נָא, חָבֵר, אֶל שְׁבִיל הַהַתְחָלוֹת,
שָׁם קְצֵה דְּרָכִים עוֹלוֹת.
וּבְלֶכְתְּךָ עִמִּי תּוּכַל אָז לְגַלּוֹת,
כִּי אֵין דָּבָר כְּמוֹ הַתְחָלוֹת קַלּוֹת.
הַיָּם הֲכִי עָמֹק מַתְחִיל מֵהַנָּהָר,
וְהַנָּהָר, מֵעַיִן הוּא נִגָּר.
מַסָּע הֲכִי רָחוֹק, מִצַּעַד נֶאֱגָר,
הַצַּעַד - הֶנֵּף שְׁרִיר קָטָן וְצַר.
כִּי אֵין תְּחִלָּה בְּלִי קֵץ
וְקֵץ בְּלֹא תְּחִלָּה,
מִשְּׁנִי מִזְרָח מֵנֵץ
וְעַד שְׁקִיעָה סְגֻלָּה.
