הספר 'נוף ילדי – שיח אמן וילדים' מביא מבחר מציורי המצוקה של אלירם באשר, מציורי הילדים שצוירו בתגובה לציוריו, ומציוריו המאוחרים המכונים "ילדיים" ובכללם תמונותיו האחרונות הנושאות רמזים פוליטיים. מטרתו לתעד שיח בן עשר שנים בין האמן לבין ילדים בארץ ובחו"ל, שבסיומו נמצא האמן מושפע מציורי הילדים יותר משהם מושפעים מציוריו.

כך בספר קטן אחד נכללו ציורי המצוקה הענקיים של אלירם באשר, הציורים הילדיים שלו שגודלם וגדולתם בצבעיהם, במבעם העז ובראשוניותם, והציורים שציירו ילדים מתוך התבוננות בסבל ובצער העולם העולים מציוריו.

את סדרת ציורי הצבע הילדיים יצר אלירם באשר בעת ששהה בצרפת. מיד לאחריה יצר את סדרת הרישומים המזכירה ציורי ילדים ומשלחת מסרים חברתיים ופוליטיים.

אוצר האמנות דורון פולק כתב את המבוא לספר. האוצרת שירלי משולם הכינה מבואות לחלקיו; תלמה גוטליב, מטפלת באמנות, כתבה את מאמרה 'האדם והאמן' מתוך התבוננות עמוקה בציוריו ובציורי הילדים; הגרפיקאית מירה קדר עיצבה את הספר במיטב כישרונותיה.

אלירם באשר לא נולד עם מכחול בידו. היצירה פרצה מתוכו בגיל מבוגר יחסית אחרי שנים רבות של עבודה בתחום המקרקעין. אך משפרצה השתלטה על חייו ועל הווייתו, והציור היה לו כלי ביטוי, מחאה וחיפוש. הוא ביקש לצבוע את העולם כפי שהוא עולה מתוכו ובלי כל השפעה חיצונית. עבודותיו הוצגו בתערוכות יחיד ובתערוכות ניידות בארץ ובחו"ל, ובהשראתן נתנו ילדים ביטוי לעולמם שלהם.

בשנת 2004 חווה אלירם פרץ של שירה, והתוצאה הייתה ספר שיריו 'אבי ואלוהיי'. כמו בציור, גם במילים, הביע אלירם את מחאתו החברתית. לדבריו, הכתיבה קלחה והייתה קלה לו אף מהציור. המילים שבקעו מתוכו השתלבו זו בזו וביטאו את תחושותיו ואת מאווייו, ועד היום הוא כותב כשאינו מצייר ומצייר כשאינו כותב.

אלירם באשר הוא אמן הקו, הצבע והמילים. 'נוף ילדי' הוא ציון דרך בדרכו של אדם ואמן רב - גוני.