דמיינו לעצמכם שאתם רואים בחורה מדהימה שיכולה להיות נערת חלומותיכם ואין לכם מושג איך לגשת אליה. דמיינו שכל מחוות גוף פשוטה שלה, כל הבעת פנים וכל שינוי קטן בטון הדיבור, אשר לאדם רגיל הם קודים המתפצחים בקלות, הם בעבורכם תעלומה גדולה ומרתקת שדורשת שעות ואפילו ימים של ניתוח והתייעצויות כדי להבין את משמעותם.
דמיינו שהשכל הוא הנשק הטוב ביותר שלכם - לפעמים היחיד - במאבקכם להבנת המציאות; שאינכם יכולים לסמוך על תחושות הבטן שלכם שינווטו אתכם באופן טבעי, ושאת רוב שיעורי התקשורת עם העולם אתם לומדים דרך השכל ודרך הניסיון המיוסר שלכם.
דמיינו לכם, שאתם מרגישים שמחשבותיכם גלויות לעיני כול, שניתן לראות דרך רגשותיכם ואופיכם ללא מחסום; שאתם מרגישים חשופים לחלוטין לשיפוטם של אנשים זרים שכלל אינם מכירים אתכם.
דמיינו שנפגעתם רבות בחיים מהשיפוט הזה, כשחוויתם התעלמות, נלכדתם בסטיגמה, נחשבתם למוזרים, או סתם ספגתם מבט צורב של בחורה אקראית, שפסלה אתכם על הסף כמתאימים לזוגיות אתה. ואותו מבט לא נשכח, אלא צרב את עומק נפשכם, כי תמיד ינקר בכם הספק - ומה אם היא צודקת?.
דמיינו שאתם חווים רגשות וגירויים בצורה חזקה פי מאה מאדם רגיל, ללא עור מגן המכסה על הנפש הרגישה שלכם.
דמיינו שאתם זקוקים לקשר עם אנשים כמו אוויר לנשימה אבל אינכם יודעים כיצד לעשות זאת.
דמיינו שכל נורמה חברתית טבעית - למשל להגיד "שלום" כאשר אתם נכנסים לחדר עם אנשים מוכרים - הופכת למטלה שקשה לציית לה למי שאינו מבין למה המילה הזאת חשובה לאנשים רגילים.
דמיינו שאתם צריכים לערוך מעקב צמוד קבוע וביקורת עצמית נוקבת על כל התנהגות שלכם, כי אינכם בטוחים שהגבתם נכון למציאות, או למראה המעוותת שלה בראשכם.
דמיינו שאתם צריכים זמן רב, לפעמים שנים, כדי להכיר את עצמכם ולהבין מה אתם מרגישים וכיצד להשתמש ברגשותיכם.
דמיינו שכל תגובה חיצונית שלכם - כעס או אהבה – היא חידה כי מאחוריה מתחבאים עצב, פחד, תקווה, סקרנות, אושר, אובססיה ועוד עשרות רגשות אחרים. ואתם נעים הלוך וחזור בנפשכם כדי להבין מה אתם מרגישים ואיך אתם אמורים לבטא נכון את הרגש.
דמיינו שכדי ליצור קשר עם אנשים בדרך רגילה ופשוטה אתם מוצאים עצמכם הרבה פעמים, כמו סיזיפוס, שוב בנקודת האפס- נלחמים בכוח המשיכה ומגלגלים את כדור האבן של חייכם במעלה ההר של החברה ומוסכמותיה.
דמיינו שלא תמיד אתם סומכים על השיפוט של עצמכם וכתוצאה מכך מעמידים עצמכם למשפט.
את כל הדברים האלה אני חי ומרגיש כל יום.
***
אספרגר היא תסמונת המתאפיינת בבעיה קשה ביכולת ליצור קשרים חברתיים ולהבין את הקודים החברתיים שאדם רגיל מבין באופן טבעי ופועל באמצעותם.
אני נמצא על הגבול בין תסמונת האספרגר לבין תפקוד בעולם הנורמלי ונלחם בקירות זכוכית שקופים המפרידים ביני לבינו.
התסמונת שלי היא הדבר הכי גרוע ומפחיד שקרה לי - אבל גם הדבר הכי טוב שקרה לי.
כל חיי הייתי בחברה הרגילה. למדתי בחינוך הרגיל ונאבקתי במגרשם של האנשים הרגילים, אבל ספגתי חרמות, ניכור ואדישות, לפעמים גם אלימות פיזית. מצד אחר הצטיינתי בתחומים רבים של העולם הרגיל, למשל בלימודים, פיתחתי חשיבה מורכבת מקורית ולפעמים גם בוגרת שאינה מצויה אצל רוב האנשים הרגילים בני גילי.
בגלל שלא יכולתי להיות "רגיל" תמיד ריחפתי על קו התפר שבין "השונה" ו"המוזר" שרוב האנשים מתכחשים לו ובין "המיוחד" שרוב האנשים שואפים להיות.
במשך הזמן התפתחתי במסלול מיוחד. כשהייתי בן 15 ושאלו אותי בן כמה אני, השבתי: מבחינה שכלית אני בן 30 משכיל ומיושב בדעתי, מבחינה רגשית אני ילד בן 10, מבחינה ביולוגית גיל 15 הוא הגיל האמתי שלי. ואנשים צחקו. היום אני מסתכל לאחור ויודע שלא הייתה תשובה נכונה מזו.
כיום אני סטודנט מצטיין באוניברסיטה שמשתדל לגדול גם רגשית. ספר זה הוא ביטוי לכך
בן 14 גיליתי כמעט בטעות שאני כותב שירה: ישבתי בכיתה והעליתי על הכתב את מחשבותיי, ופתאום התיישב מישהו מאחוריי, קרא את מילותיי ושאל אותי אם אני כותב שיר. אף שלא התכוונתי, הבנתי שאמנם כתבתי שיר ואפילו שמעתי אותו בראשי.
הכתיבה הייתה אהבה ממבט ראשון, וכיום חלפו שנים והאהבה הזאת נמשכת.
השירה הייתה צומת בחיי, והיא שינתה אותם לחלוטין.
היא העניקה לי בימה להתבטא וחשיפה לגיטימית ומקובלת של רגשותיי.
היא אפשרה לי לפתח יחס חיובי אל עצמי ויכולת להזדהות עם העולם הסובב אותי.
התכונות שהפריעו לי בעבר - רגישות גבוהה, קיצוניות רגשית, כאב גדול, אהבה שורפת ובקרה על מחשבותיי, על רגשותיי ועל מילותיי - הפכו ליתרון, כי הן שהעניקו עומק לשירים שכתבתי.
השירה אפשרה לי לחזור למציאות, להגיח מהעולם הפנימי שיצרתי לי וברחתי עמוק לתוכו. היא פתחה לי דרך עוקפת המאפשרת לי לומר את הדברים שקשה לי לומר בלעדיה. היא נתנה לי קול מזוקק משלי, קול חופשי, וסוף סוף קולי נשמע ואנשים מקשיבים לי. השירה היא המעקף ששינה את חיי.
השירים המובאים כאן צפים על הנייר מתוך חוויות חיי.
שירים אלו הם טביעת האצבעות הייחודית שלי בעולם.
אני חולק אתכם את מעשה ידיי ואת לבי ומזמין אתכם להציץ אל תוך עולמי.
גילי קימור