מאמרים

מכתבים רשמיים

 

המכתבים של המדינה נראים כמו רוב המסמכים הכתובים במדינה. רוב הכותבים כותבים כל שעולה על רוחם, מקצתם יקפידו על מה שלמדו בבית הספר. למשל על שוליים רחבים בצד יָמין, על 'הן תצמחנה' במקום 'הן יצמחו', על פסיק לפני כל שי"ן, וגם יימנעו מהעלבת המין הנשי. לשם כך ישתמשו בלוכסנים וייצרו מילים מוזרות מעין ילדים/ות, ציין/י, לקוח/ה יקר/ה.

יש מי שלימדו אותו שבמכתב חייבות להופיע השבלונות האלה:

'להתייחס על' משמעו להיות שייך למשפחה; 'להתייחס ל' - לנהוג ביחס כלשהו, אבל לא 'להגיב', 'לדבר על'. 
טוב וחשוב להתייחס לזולת, אבל לעתים קרובות איננו מתאמצים למצוא את המילה המדויקת כדי להביע את התייחסותנו.

דברים משמעותיים ומרכזיים קורים בחיינו מדי יום ביומו, ואנחנו עוסקים בבעיות משמעותיות בעלות השפעה מרכזית על חיינו.
משפט יפה ורב - משמעות כתבתי, ולא טרחתי להביע את כוונתי, כי שתי המילים שהשתמשתי בהן – משמעותי ומרכזי – הקלו עליי את ההבעה. תחשבו, תטרחו – ואולי תבינו את הכוונה שמאחורי המילים האלה.

לדעתי ולעניות דעתי, לדעתו ולדבריו

על פי 'אמנות הפיסוק', חלק 2 של 'עברית כהווייתה'

 

ביטוי הסגר אמור להביא הערה צדדית של הכותב על הנאמר במשפט או לציין את יחסו של הכותב לנאמר. ביטוי הסגר הוא מילה, צירוף מילים או משפט קצר. אם נסיר אותו מהמשפט, לא ייגרע דבר מאותו משפט. ואם ייגרע דבר מהמשפט - הביטוי אינו ביטוי הסגר אלא תיאור.

לאה צבעוני

על סגנון הסחבקים

 

סגנון חדש הולך ופושט בקרב אחדים מגדולי סופרינו. אנחנו – כלומר המספר ואני – חברים סחבקים. המספר רוצה להיות קרוב אליי כשהוא מספר לי את סיפורו, לכן מדי פעם בפעם הוא נוגע בי (כמנהג אנשים המשתמשים בידיהם בכל פעם שנדמה להם שבן שיחם אינו קשוב להם כל כולו), הוא מזכיר לי שאנחנו יחד (חברים), הוא מזכיר לי מה היה קודם (שמא אשכח), אומר לי מה הוא מספר לי (סיפור יפה או עצוב או מעניין) ומה הוא עומד לספר לי, והוא גם מתייעץ בי (כאילו מתייעץ) אבל מחליט בעצמו.

כללי האקדמיה ללשון העברית רואים באמצעי הפיסוק אמצעי לסייע בידי הקורא לקרוא דברים שבכתב על דרך אמירתם בפה. כללים אלו נמנעים אפוא מהוספת סימני פיסוק במקום שאין בהם תועלת. לפיכך, בכל הדוגמאות שלהלן המקף המחבר איננו חובה אף כאשר שתי מילים ויותר מצטרפות למושג אחד ויש ביניהן קשר הדוק: