ספר השירים הזה הוא פרק אחד במסעה הארוך של טובה בן-צבי לקראת בניית חיים חדשים אחרי ששרדה מן השואה. השירים נכתבו בארץ בשנים של פרדה מן העבר ובניית חיים חדשים במולדת. הם מעלים את האימה, את הכאב, את התקווה ואת האביב החודר לחיים אחרי המוות. טובה בן-צבי גדלה בבית שכולו מוזיקה. אביב היה מלחין וחזן, והבית היה כולו שירה וריקודים. אבל המלחמה שלחה את בני משפחתה אל מותם, טובה שרדה מגטו לודז', מחנות אושוויץ-בירקנאו וגוּבֵּן, מצעדת המוות ומשלושה בתי סוהר. השירה היא שנתנה לה חיים, וכשעלתה ארצה כתבה ושרה כדי לבנות את חייה החדשים.