משירי עירי

פִּתְחִי שׁוּב שְׁעָרַיִךְ, עִירִי

וְיָבוֹאוּ לְפִתְחֵךְ אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן

כִּי כֹּה חֲסֻנִּים הֵמָּה

וְרַק בְּשַׁעֲרֵךְ יָבוֹאוּ.

פִּתְחִי שְׁעָרַיִךְ, עִירִי

יָכִין וּבֹעַז וְדַלְתוֹת הַמִּקְדָּשׁ

דַּרְכֵּךְ יָסֹלּו, יֵלֵכוּ

לַשָּׁוְא.

אוֹר מִגְדָּלֵךְ כָּבָה

וְרַק הַנֶּזֶם בְּאַפֵּךְ

יַבְרִיק בִּשְׁלַל יְקָרוֹת כְּפָז

לָכֵן לֹא יָבוֹאוּ בְּשַׁעֲרֵךְ

וְשׁוֹמְמָה הִנֵּךְ.

רַק הוֹלְלִים וּבוֹזְזִים בְּחוּצוֹתַיִךְ

וְגוֹנֵחַ בְּיַרְקוּת גַּנֵּךְ

הַלַּח.

מי את, עירי?

כרך סואן זרוע מרובעים הסוגרים את עינו התכולה של האל. ואולי תל של נמלים המושכות בעול פירור לחם המסרב להיגרר אל הקן. או קן צרעות רוחשות לחשי רעל סביב, חומסות יגיע עמל כפיהן של העמלות. ואולי ערבוביה של נמלים וצרעות במאבק על גרגירי החול וצוף הפרחים הריחני. או סתם יפו ההזויה שלי, והיא מוכת אבטלה חולת ריקבון.

ורק אני זוכרת ורדוּת חלומות נעורים שנרקמו על גבי עורקייך השחורים. הכול בך, עירי.


63 עמודים
שנת הוצאה 2021

כתוב חוות דעת