אֲנִי מַנִּיחָה אֶת הַבַּדִּים
פְּרוּמֵי הָאִמְרָה
דְּהוּיֵי הַהֶדְפֵּסִים
בַּעֲלֵי הַכַּפְתּוֹרִים הָאֲבוּדִים
עַל שֻׁלְחָן.
לֹא שׁוֹזֶרֶת בְּחוּט
אֶת הַחַיִּים
לֹא מְאַחָה.
סְתָם כָּכָה
מַנִּיחָה.
כל שיר בספר שלפניכם הוא פיסת בד צבעונית, חלקה או מפוספסת, רכה או מחוספסת, חֵלק משמיכת טלאים שיופייה מצוי בפשטותה ובחום הגוף האמיתי של הילדה-נערה-אישה שהתכסה בה ומנסה להיחבא בתוכה. מתוך השמיכה הפרומה מבצבצים פעם הראש ופעם הרגליים, הגוף והלב, הסיפור והסוד.
כמו במשחק מחבואים של ילדות - מאחורי המילים השקולות הצלולות מתחבאים צללים – תמונות של ילדות בצל הגירה, התבגרות נשית בתוך חברה פטריאכלית, נישואים ומיניות, בדידות ואובדן, התמודדות עם האם בזקנתה. הכתיבה מכבה את הצל ומדליקה את האור כדי שנוכל לראות בבירור את גוף האישה בתוך הטבע של עצמה, נדחפת מתוך הצללים שלה, משתחררת בשפתה.
בשפה טבעית יום-יומית מתובלת בהומור ובאירוניה ובידיים פשוטות לרווחה עוזרד "נוֹעֶצֶת מַחַט / תַּךְ אַחַר תַּךְ", עד שעולם שלם נרקם על בד.
ענת לוין
76 עמודים
שנת הוצאה 2021
כתוב חוות דעת
השם שלך:חוות דעתך: הערה: HTML לא פעיל!
דירוג: רע טוב
הקלד את הקוד המופיע בתמונה שלפניך:
