|
רגע של קריאה
תמיד יפני
מולי אלדר
איש הצללים
הכרתי את נעמי, חברה טובה של אקיקו מימי בית הספר היסודי, כאשר אקיקו הביאה אותה לאחת מפגישותינו. נעמי הרשימה אותי מאוד: אישה יפה בעלת עיניים חומות ומראה רך, אישה עצמאית ונחושה בדעתה המכירה בערך עצמה. במקום עבודתה - חברת אלקטרוניקה גדולה - מילאה את התפקיד החשוב של ראש לשכת הנשיא.
"נעמי נסעה לקליפורניה לפני כשלושה חודשים ונראה לי שלא תשוב משם בזמן הנראה לעין," סיפרה לי אקיקו.
"מדוע עזבה פתאום כזו את מקום עבודתה ואת יפן ונסעה לקליפורניה?" תמהתי. "הסיפור לא פשוט," אמרה אקיקו ופניה הרצינו. "מה קרה?" שאלתי. "היא נאלצה לעזוב את מקום עבודתה," השיבה ידידתי כשהיא מתבוננת סביב לוודא שאין שומעים את דבריה. "פוטרה?" "הוברחה," אמרה אקיקו בלחש. קירבתי עם כיסאי לעבר אקיקו. "מדוע?" "מוריטו, האיש שלא מכבר מונה לנשיא החברה במקום הנשיא שנפטר, טומינו, הוא האיש שהבריח אותה," השיבה אקיקו. "סיפור אהבה?" לחשתי. "אולי," השיבה. "והאישה הנבגדת מאחורי העניין?" שאלתי. "לא, לא, האישה הנבגדת אינה בעיה ביפן," השיבה אקיקו בתוספת תנועת יד לביטול האפשרות הזאת. "אם כן, מדוע נאלצה לברוח?" תהיתי. "מזלה שמוריטו אילץ אותה לברוח ולא דאג שגופתה תימצא יצוקה בתוך עמוד בטון באתר בנייה בטוקיו," אמרה ידידתי בנימה של ציניות מרירה. "יצוקה בבטון?" הרעיון נשמע לי כמו סיפור ממעללי היאקוזה. "ששש," לחשה אקיקו. "את מתכוונת שחייה של נעמי בסכנה?" שאלתי בלחש. "ייתכן," השיבה אקיקו, והוסיפה: "מוריטו אילץ את נעמי לעזוב לא רק את מקום עבודתה ולא רק את טוקיו אלא גם לעזוב את יפן לכמה שנים. הפרשה קשורה למותו המסתורי של הנשיא הקודם, טומינו, כחצי שנה קודם לכן. מוריטו חשש שנוכחותה של נעמי בסביבתו הקרובה, בתקופה הרגישה שלאחר מות נשיא החברה, עלולה לסכן אותו, שכן היא עלולה להתגלות כחוליה המקשרת בינו לבין טומינו בזמן שהיה טומינו מאושפז בבית החולים ובעיקר בשל מותו המסתורי." "מוות או רצח?" שאלתי. "שאלה טובה," אמרה אקיקו. "אין איש יודע את התשובה. כל שידוע הוא שהנשיא טומינו אושפז בבית החולים לאחר שחש ברע בעת מפגש אינטימי עם אחת הגיישות שהיה לו עמה קשר רומנטי ממושך. המאמאסאן של המועדון היא שהזעיקה את הצוות הרפואי ואף הודיעה למוריטו על האירוע המצער ונסיבותיו." חשבתי על בני משפחתו של הנשיא ועל הבושה הגדולה שהייתה מנת חלקם. "בני משפחתו ידעו על נסיבות אשפוזו?" שאלתי. "טומינו היה אלמן ולא היו לו ילדים, ולכן משפחתו הקרובה ביותר הייתה הנהלת החברה," השיבה אקיקו.
נשיא חברה חשובה כל כך בוודאי זכה לטיפול רפואי מעולה ובוודאי טיפלו בו טובי הרופאים, חשבתי, ואקיקו כנראה קראה את מחשבותיי.
"הרופא שבדק את טומינו כשחלה אמר שעבר אירוע לב קל המחייב אשפוז של לא יותר משבוע. אחר כך היה עתיד לשוב לתפקידו בכושר מלא ובבריאות טובה," אמרה אקיקו.
הבנתי שאני עומדת לשמוע את אחד מסיפורי התככים הקשורים לעולם הכלכלי היפני. לשאלתי "מדוע השתבשו הדברים" השיבה אקיקו "השמים יודעים." ונראה שבכך התכוונה לסיים את הסיפור.
"השמים יודעים, הארץ יודעת ואת יודעת," דקלמתי פתגם יפני ידוע בשינוי קל. "אני לא יכולה לומר שאני יודעת, אני רק מנחשת," השיבה אקיקו. ביקשתי שתספר לי את כל הפרשה. |
הוצאת בוטיק - איכות, הקפדה ויופי
רגע של קריאה
סל קניות
סל הקניות ריק!
