להחביר ולהכביר

להחביר במילים או להכביר במילים?

להחביר פירושו לחבר מילים זו לזו, ליצור מעין חיבור, להרבות במילים. "אחבירה עליכם במילים ואניעה עליכם במו ראשי" (איוב טז 4) אומר איוב למנסים לנחמו.

אחבירה - אחבר מילים זו לזו, ארבה במילים. וחברו אלִיהוּ אומר: "ואיוב הבל יפצה פיהו בבלי דעת מִלין יכביר" (איוב לה 16) .

להכביר - לשון כביר וגדול - להרבות. להכביר מילים - להרבות במילים.

שני ביטויים קיבלנו אפוא מספר איוב: להחביר במילים ולהכביר מילים ולשניהם משמעות אחת - להרבות במילים.

ומה נהוג היום? רגיל יותר להכביר מילים או להכביר במילים.

הכברתי מילים או החברתי מילים  – שתי ירושות מספר איוב.

נֶכֶד ונֶכְדָּן

השופט אילן שילה נזכר שבילדותו אמר לו דודו   : "אתה הנכד שלי." משבגר ביקש לדעת אם היה בסיס לטענת הדוד.

בשנת תש"ג (1943) פנתה הקרן הקיימת ל ישראל אל ועד הלשון ושאלה כמה שאלות על קרבות משפחה. אחת השאלות הייתה איך ייקרא בן - האח. על כך השיבה הוועדה לדקדוק בראשותו של פרופסור טורטשינגר, לימים טור - סיני: "הוועדה מציעה את המילה נֶכְדָּן, ולא אַחְיָן, על יסוד העובדה שבספרותנו של ימי הביניים שימשה המילה נכד במשמעות זו, ועדיין חיה מסורת לשון זו בעדות שונות." ואיך זה שימש נכד במשמעות בן - אח ? הוועדה מסבירה: "גם המילה הלטינית nepos  , שממנה Neffe   (בגרמנית) ו - nephew (באנגלית) משמשת בשתי ההוראות: בן הבן, וכן בן האח". מתברר אפוא שבגלל כפל המשמעות בלטינית שימשה בימי הביניים המילה נכד גם במשמעות בן - אח. ולכן הציע ועד הלשון נֶכְדָּן, שהיא דומה לנכד, לכבוד המסורת, ושונה מנכד - לשם הבהירות. ואולם ברבות השנים גבר אחיין על נכדן, והיום לא יאמר עוד דוד לבן - אחיו: אתה הנכד שלי, ואף לא: אתה הנכדן שלי.

הלשון החיה גברה וקבעה: אחיין ואחיינית.