עמנואל הרוסי

עמנואל (ינון) הרוסי (נובוגרבלסקי), 1979-1903, נולד בעיר ניקולייב שברוסיה (כיום בדרום מערב אוקראינה). בגיל שלוש כבר למד עברית ואביו לקח לו מורה שילמד אותו עברית בהגייה ספרדית. מגיל צעיר החל לכתוב, ובגיל שש הגיע לאודסה בשביל לפגוש את ביאליק – ש"יראה את הילד שכותב בעברית". ב1920/1921 עבר לאודסה והחל ללמוד רפואה. אחרי שנה אחת הופסקו לימודיו בגלל פעילות ציונית בה עסק (בתנועת ה"ציונים סוציאליסטים"), יותר מאוחר ניסה לזמן קצר ללמוד מקצוע נוסף, אך גם אותו לא השלים. בזמן שהותו באודסה, הכיר מספר אנשי תרבות עבריים, בינהם גם את אביגדור המאירי.
הרוסי נאסר בקיץ 1924 לחצי שנה והשלטונות נתנו לו שתי אפשרויות; להישלח לסיביר, או לעזוב את המדינה.
באותה שנה הוא עלה לארץ.

בארץ ישראל הוא התחיל לעבוד ב"מקווה ישראל" ואחר כך עבד בחיפה, במזח. באותה תקופה התגורר בחיפה אצל משפחת שלונסקי (אמו ואמא של שלונסקי היו בנות דודות). היה חבר ב"גדוד העבודה", כשעבד בייבוש "ביצות כברה" (באזור זכרון יעקב) חלה בקדחת שחור השתן. בעקבות המחלה חדל לעבוד ב"עבודת פועלים". הוא עבר לתל אביב, שם עבד כעיתונאי (בין היתר גם ב"הארץ", "דבר" וב"משמר לילדים" שם פירסם שירים), ונמנה עם הכותבים לתיאטרון "הקומקום".

בשנת 1929, (בזמן המאורעות) לקח חלק בקבוצה שהגנה על תל אביב – יפו. אז גם נכתב השיר "שכב בני", שנכתב לרגל הולדת הבן הבכור, אבנר, שנולד בעיצומם של המאורעות. בין השנים 1932-1936 עבד ב"יריד המזרח" בתפקיד איש הפרסומת (יחצ"ן), עם פרוץ מאורעות תרצ"ו הופסקה פעילות "יריד המזרח". אחר כך עבד ב"כופר היישוב" (ארגון לאיסוף כספים עבור ה"הגנה"), שם עבד כאחראי על יחסי ציבור ופרסום. (מאוחר יותר נקרא הארגון "מגבית ההתגייסות וההצלה"). בשנת 1948 עבד בתור איש יחסי הציבור של משרד הביטחון, ואחר כך היה אחראי על תלונות הציבור במשרד. בשנת 1951 עבר לנוף ים - הרצליה.

בשנים 1928-1934 לקח חלק בפעילות תיאטרון "המטאטא". היה ממקימיו וכתב שירים ותוכניות לתיאטרון, בין היתר: "המנון המטאטא", "דודה הגידי לנו כן", "הגמל המעופף", " המנון לתוצרת הארץ".